אל"מ ישראל שומר ירה בגבו של מוחמד אל כסבא, הפקיר אותו לגסוס, שיקר לחוקריו, וקודם

ב-3 יולי 2015, נסע אלוף משנה ישראל שומר, אז מח”ט בנימין, בכביש לכיוון מחסום קלנדיה. מוחמד אל-כסבה, צעיר פלסטיני בן 17, זרק אבן גדולה לעבר שמשת רכבו וברח מהמקום. מפקד חטיבת בנימין יצא מהרכב, ירה שני כדורים בגבו של הנער הנמלט, והותיר אותו פצוע ומדמם על הכביש מבלי להושיט לו עזרה. אל כסבה מת מפצעיו. תיק המשטרה הצבאית נסגר ללא הגשת כתב אישום, ואל”מ שומר קודם לתפקיד בכיר בפיקוד דרום.

עכשיו, לראשונה, נחשף שפקודו של שומר שהיה איתו בזמן הירי טען בפני גורמי החקירה הצבאיים שלחייהם של השניים לא נשקפה סכנה, ושמפקדו לא ביצע נוהל מעצר חשוד כנדרש וכפי שטען. כמו כן, בעוד ששומר טען שהנער החזיק בחפץ כלשהו, החייל טוען שלא היה שם דבר. לצד חומרים נוספים שנמצאים בתיק מצ”ח, שהגיע לידינו במלואו, נראה שכל גרסאותיו המתחלפות של שומר מתפוררות זו אחר זו. במקומן נשארים הרבה סימני שאלה על נסיבות מותו של נער לא חמוש שנורה בגבו.

בפרק הזה של סדרת התחקירים “רשיון להרוג” נסקור את תיק המשטרה הצבאית, את שינויי הגרסאות של הקצין (בעיקר לאחר שארגון “בצלם” חשף סרטון שמתעד את הירי), את הדיווחים הסותרים של החיילים שהיו איתו, ואת החלטת הפרקליט הצבאי הראשי שלא להגיש כתב אישום – החלטה שספק אם עומדת במבחן העובדות כפי שעולות מתיק החקירה.

אתמול הגישו אנשי האגודה לזכויות האזרח ערעור ליועץ המשפטי לממשלה בהסתמך על תיק החקירה של המשטרה הצבאית אותו אנחנו סוקרים ברשימה הזו, ולטענתם יש מקום להעמידו לדין באשמת הריגה, או לכל הפחות באשמת גרימת מוות ברשלנות.

מהלך האירועים

בבוקר האירוע בסביבות השעה 6:30 בבוקר נסע מח”ט בנימין אל”מ ישראל שומר ברכבו יחד עם שלושה לוחמים בציר שבין ג’בה לקלנדיה. סגנו של שומר, שעבר במקום כמה דקות קודם לכן, דיווח בקשר על זריקת אבנים בציר, והלוחמים שהיו ברכב מעידים שהיו דרוכים לקראת אפשרות שגם עליהם יזרקו אבנים. “נכנסנו לדריכות בעקבות ההודעה”, העיד שומר במהלך חקירתו הראשונה, לפי פרוטוקול החקירה.

כאשר הגיע הג’יפ הצבאי של המח”ט לצומת, התקרב מוחמד אל-כסבה לרכב שנסע באיטיות יחסית, והשליך אבן על השמשה הקדמית מטווח קרוב. האבן ניפצה אותה, אך לא חדרה לרכב. אל”מ שומר והקשר שלו, ד’, יצאו מהרכב ודלקו אחרי אל-כסבה, שבשלב זה לא היה חמוש ואף לא אחז בידיו אבן. שומר, לדבריו, ירה שלוש יריות מהנשק שלו, ושתיים מהן פגעו בנער: אחת בגב העליון ואחת בצוואר. הוא התקרב וראה כי אל-כסבה נפגע ומדמם על הקרקע, אך עזב את הזירה מבלי להזעיק סיוע רפואי ומבלי לנסות ולהגיש עזרה לנער הגוסס, שנפטר תוך זמן קצר מפצעיו.

בגרסה הראשונית שמסר שומא הוא טען כי אל-כסבה יידה אבן לעבר רכבו והוא השיב אש. שרי הממשלה מיהרו לעמוד לצדו. אבן הורגת” כתבה השרה מירי רגב, וכך גם שרת המשפטים איילת שקד , אשר הסתמכה על המקורות ואמרה “הבא להרגך השכם להורגו”. שומר דיווח למעשה על מצב שבו נשקפה סכנה לחייו, ולכן פעל כחוק כשירה בנער למוות. אלא שסרטון ממצלמת אבטחה בתחנת דלק סמוכה, שהצליח ללכוד חלק מהאירוע ופורסם על ידי ארגון זכויות האדם “בצלם”, מראה בלא צל של ספק כי הגרסה שמסר שומר איננה נכונה, ושהירי בוצע במהלך מרדף אחר הנער, אחרי זריקת האבן והבריחה.

בנקודה הזו קרס, לכאורה, כל טיעון ההגנה העצמית של שומר. מרגע שיצא מהרכב והחל במרדף, הוא כבר לא יכול לטעון כי חשש לחייו מהאבן שכבר שכבה על הכביש סמוך לג’יפ.

זה המקום לציין גם כי מוחמד אל-כסבה היה לשלישי במשפחתו להיהרג מאש צה”ל. אחיו של מוחמד, יאסר, נהרג בירי בראשו בדצמבר 2001 כשהיה בן 11. נטען שיידה אבנים סמוך למחסום קלנדיה. חודש ועשרה ימים אחר כך אח אחר, סאמר, נורה גם הוא בראשו כשהיה בן 14. גם שם נטען שיידה אבנים. שלושה אחים, שלוש יריות בראש.

לשקר אין רגליים

אחת הטענות הנשמעות, לעתים, כאשר בוחנים אירועים מסוג אלה בדיעבד, היא שבשטח הדברים עובדים מהר מאוד. החלטות צריכות להתקבל במרווחי זמן קצרים מאוד, ואין לחיילים את הפריווילגיה של לנתח את הדברים “מהספה בסלון”. כדי להתמודד עם הטענות האלה נלווה את חקירת שומר לאורכה בעדותו של החייל אשר היה צמוד אליו, ד’, אשר סותר את גרסתו לכל אורך הדרך, ושלא ניתן לטעון כנגדו כי עדותו מנותקת מהשטח. הוא היה שם באותו הזמן עם שומר, ובחר להתנהל בצורה אחראית הרבה יותר ממפקדו.

החקירה הראשונה של שלושת החיילים והקצין על ידי שוטרים צבאיים התרחשה בצהרי יום האירוע, כשש שעות לאחר הירי באל-כסבה, ולאחר שכולם השתתפו בתחקיר מבצעי משותף בו שמעו כל אחד את גרסתו של האחר. חשוב לציין גם שבשלב הזה הם לא היו מודעים לקיומו של סרטון האבטחה, ולכן לא מפליא לגלות שהם הציגו גרסה אחידה של האירועים. על פי גרסה זו, היה מדובר במארב מתוכנן: “מלפנינו היו שני רכבים שעצרו את נסיעתם, להבנתי במכוון, כדי ליצור מארב / מלכוד ובכך גרמו לנו לעצור את הג’יפ ולהוות מטרה לזורקי הסלעים”, אמר שומר בחקירתו הראשונה, וחייליו תיארו תמונה דומה.

על פי תיעוד החקירה הראשונה, הנרטיב של כל הארבעה הוא שרכבם נעצר בעקבות שני רכבים שנעצרו לפניו וחסמו את נתיב נסיעתו. מכיוון שהסרטון, שהם עדיין לא מודעים לקיומו, מראה בבירור שזה לא מה שקרה, ניתן להניח שהארבעה, שלושת החיילים והמח”ט, תאמו עדויות לפני החקירה על מנת להציג סיפור אחיד. כשהתפרסם סרטון הווידאו על ידי בצלם קרסה הגרסה הזו. כל הארבעה זומנו לחקירה נוספת ועומתו עם הסתירות. קודם הם הכחישו, ולפי תיעוד החקירה החוזרת טענו שמדובר בזיוף. החייל ע’ העיד: “רואים ‘בצלם’ בצד ימין למעלה אז אני חושב שהוא מזויף”, אמר. אך לאחר ששוכנעו על ידי חוקרי המשטרה הצבאית שמדובר בסרטון אותנטי, שאף הוכר ככזה על ידי ראש תחום ראייה דיגיטלית במשטרת ישראל, החלו לשנות את גרסאותיהם ולספר סיפור אחר. הפעם לא היה מארב. הם נעצרו בעקבות השלכת האבן. לא הייתה חסימה, והם יכלו לנסוע משם אך בחרו להישאר. התנהגות סבירה, אך סותרת את הטענה המקורית כי לולא יצאו מהרכב היו בסכנת חיים.

החקירה

בחזרה לחקירה הראשונה: שלושת החיילים והקצין סיפרו בתחילה כי קבוצה של לפחות שלושה צעירים, כל אחד מהם אוחז סלע בידו, תקפו את הרכב שנעצר. “אני מזהה… פלסטיני עם סלע ביד… קצת מאחוריו, בצד שמאל, ישנם שני פלסטינים נוספים עם סלעים בידיים גם כן”, העיד אל”מ שומר בפני קציני המשטרה הצבאית. “בזמן הזריקה הפלסטיני בטווח 0, כלומר פחות ממטר מהג’יפ, כשהג’יפ בעצירה מוחלטת הוא מתרחק אחרי שהוא זורק. כשאני יוצא מהג’יפ אני עומד במרחק של 5 אולי 10 מטרים מהג’יפ, והוא נמצא במרחק של כ-15 מטר”.

כמה חודשים מאוחר יותר, כשאיימו חוקרי המשטרה הצבאית על ש’, אחד החיילים שהיו בג’יפ, בשיבוש חקירה, הוא הודה שהיה שם רק נער אחד ולא שלושה. בדיווח הראשון של דובר צה”ל, שהופיע בערוץ 2, דובר על “המון” זועם שהשליך אבנים.

אם כן, המח”ט שומר החליט “לפרוק”, כלומר לצאת מהרכב. לאחר מכן, לדבריו: “אני יורה כדור באוויר, צועק ‘הלו’ או ‘וואקף’ בערבית משהו כזה ונותן כדור באוויר בזווית של 90 מעלות כדי שלא יפגע חלילה במישהו בסביבה. לאחר מכן… אני עדיין מרגיש סכנת חיים, משלושתם, כששניים מהם עדיין עם אבנים בידיים, אני יורה לעבר הפלסטיני שגם זרק את הבלוק ואוחז משהו ביד שני כדורים לכיוון הברכיים ומטה”. לא ברור אם שומר התבלבל והתכוון ל-60 מעלות, או שאינו מצוי בנוהל מעצר חשוד. “הלו”, בכל מקרה, למיטב ידיעתנו, אינה מילה המצויה בפקודות הצבא.

לא היתה סכנת חיים

יחד עם שומר יצא מהג’יפ גם סמל ד’, אשר שימש בתפקיד קשר מח”ט. לפי עדותו של ד’ הוא עצמו כרע, צעק “וואקף!”, וכיוון את נשקו לעבר רגליו של אל-כסבה. לפני שהספיק לסיים את הנוהל, לפי תיעוד חקירתו השנייה, הוא אומר שנשמעו שלוש יריות והנער נפל. כשהוא נשאל בחקירה האם המח”ט צעק לעבר אל-כסבה, כמתבקש מנוהל מעצר חשוד, ענה ד’ את תשובת המחץ: “אני לא שמעתי, לשאלתך, הייתי אמור לשמוע אם הוא היה צועק”. כלומר: פקודו של שומר טוען שמפקדו לא ביצע נוהל מעצר חשוד במלואו.

חמור מכך, כאשר ד’ נשאל אם אל”מ שומר בכלל ביצע נוהל מעצר חשוד הוא מסרב לענות, כי לטענתו הוא יודע את התשובה לכך רק מהתחקיר המבצעי, וזהו מידע שמצ”ח לא אמור להיחשף אליו. זאת, אגב, בניגוד מוחלט למה שנעשה במקרה של אלאור אזריה, שם התחקיר הודלף לתקשורת. ניתן להסיק מכך, ומהדברים האחרים שאמר ד’ בחקירתו, כי הוא לא שמע ולא ראה את אל”מ שומר מבצע אף שלב בנוהל, למרות שנמצא מספר מטרים ממנו.

למעשה, כבר בחקירה הראשונה הפריך ד’ חלק מהגרסה של שומר. “לאחר שזרק את האבן ופרקנו מן הרכב, אותו פלסטיני, באופן אינדיבידואלי, לא סיכן חיים, בעיני” – העיד החייל. זוהי עדות מכרעת. כל הראיות מצביעות על כך שאובייקטיבית לא הייתה סכנת חיים, והנה מגיע חייל שהיה באותה סיטואציה עם שומר ומספר שגם בהרגשה הסובייקטיבית שלו לא הייתה סכנה.

ד’ הוסיף בעדותו השנייה כי לאחר שהירי הסתיים הוא התרומם ויצא מעמדת ירי. זה קורה בשנייה ה-23 בסרטון. עד רגע זה אל”מ שומר עדיין נמצא בסרטון וכך גם נשקו. כלומר, כל הירי תועד. הסרטון מראה באופן שאי אפשר לטעות בו שהמח”ט לא כיוון את נשקו לאוויר. הוא יוצא מהרכב כשהנשק מכוון לעבר הנער הפלסטיני הנמלט, ולא יורה לאוויר כפי שהוא טוען. גם דבר זה מצביע על כך ששומר לא ביצע נוהל מעצר חשוד.

לא היה לו כלום ביד

מוחמד אל-כסבא לא נורה ברגליו, אליהן כיוון שומר, לטענתו. קליע אחד פילח את גבו ויצא מחזהו, וקליע אחר נכנס לאחורי צווארו וננעץ בלסתו של הנער. שומר לא מודה שירה בגבו של הנער. “הוא עומד עם הפנים אלי, חצי צד, בזווית אלי”, הוא התעקש בחקירתו. המח”ט גם טען כי ראה משהו בידו ולכן ירה. אבל ד’, שלא התיק מבט ממוחמד, בטוח שלא היה לו כלום ביד. “הוא רץ בקו ישר מימיני עם ידיים מאוגרפות”, העיד ד’ בחקירתו השנייה. “לא ראיתי שום דבר או חפץ בידיים שלו”.

מרגע זריקת האבן ועד הירי הקטלני אל-כסבה נצפה רץ בסרטון, למעט בשנייה האחרונה שבה הוא מחוץ לטווח המצלמה. שומר עצמו מעיד שאל-כסבה אחז “סלע” בשתי ידיו כאשר הטיח אותו בשמשת הג’יפ ואז החל להימלט. מתי, אם כן, ואיך, הספיק “להחזיק משהו ביד” תוך כדי בריחה?

זאת ועוד: לפי עדותו של שומר, שנסתרה על ידי עדותו של ע’, היו שם שני צעירים נוספים שאחזו “סלעים”, כדבריו, והוא הרגיש בסכנת חיים. עם זאת, הוא בחר לדלוק ולירות באדם היחיד שלא החזיק דבר שעלול לסכן אותו. הוא לא ירה בצעירים אוחזי הסלעים, למרות שהוא מעיד כי “לאחר הירי הראשון הפלסטינים עוד עומדים במקומם והיוו סכנת חיים”. גם בהמשך נראה ששומר לא חשש מהם כלל כשהתקרב לעבר אל-כסבה הפצוע אנושות. גם כאן גרסתו מתערערת, אפילו כשהיא מעומתת רק עם עצמה.

בחקירתו השנייה טען שומר כי לפי הוראות הפתיחה באש הנהוגות בזמן האירוע מותר היה לירות בפלסטיני שביצע פיגוע ונמלט, וכי הוראות אלה שונו בעקבות התקרית הזו בקלנדיה. שומר מטעה. ראשית, האלוף לא שינה את הפקודות, אלא רק חידד והסביר שיורים כדי להרוג רק במקרה של סכנת חיים. שנית, ההוראות מאז ומעולם אסרו על ירי קטלני לעבר מי שלא מהווה סכנת חיים.

הפקרת פצוע

הבעיות בהתנהלותו של מח”ט בנימין ישראל שומר לא הסתיימו עם הירי. “אני מזהה אותו נופל, מתקרב קצת לראות מה המצב שם. אני מבין שהוא פצוע ואני מבין שנכון ברגע זה לעשות הכל כדי לנתק משם מגע על מנת לא ליצור פגיעה נוספת משני הצדדים”, העיד הקצין הבכיר בחקירתו הראשונה. בהזדמנות אחרת במהלך החקירות אמר “אני לא ראיתי איפה פגעתי. אני כיוונתי לכיוון הברכיים, אחר כך התקרבתי כמטר עד שני מטר ממנו ולא ראיתי איפה פגעתי בכלל”.

ד’ זוכר את זה אחרת. “הוא התקרב ככה שהוא היה ממש מעל הגופה של הפלס’, רכן קדימה, כלפי מטה, הסתכל כמה שניות על הפלסטינאי, לשאלתך לא זיהיתי שהוא יצר מגע עם המקומי, הוא התרומם אמר לי ‘הוא מת, מתקפלים’” – כך מעיד החייל על מפקדו.

עדותו של ד’ נתמכת גם על ידי סא”ל ש’, ראש מנהלת התיאום והקישור של גזרת עוטף ירושלים, אשר היה הראשון לפגוש את אל”מ שומר כשזה הגיע למחסום קלנדיה: “המח”ט נכנס למחסום קלנדיה כשהוא נסער וחיוור… הוא אמר ‘פגעתי למישהו בראש’, הוא אמר שראה חלקים מהראש על הכביש, על הרצפה, קרקע, לא זוכר באיזה מילה הוא השתמש’”. כשנשאל אם הוא בטוח, הוא מדגיש: “הוא אמר בוודאות שיש פגיעה בראש. ציין שראה חלקים מהראש או המוח על הקרקע”.

גם כאן יש בעיות קשות עם גרסתו של שומר. אבל אפילו אם נקבל את גרסתו של שומר, עולה כי הקצין ירה בגבו של הנער והשאיר אותו מדמם על הכביש ללא כל טיפול רפואי ומבלי להזעיק עזרה. שומר לא טרח אפילו להזעיק אמבולנס לטפל באל-כסבה הגוסס. במקום זאת, על פי ד’, מה שהעסיק את שומר באותו הרגע היה צילום: “איך שנכנסנו לרכב המח”ט צעק ‘תיעוד, תיעוד’, לא הספקנו לתעד…”. בעת חקירתו הראשונה חתם אל”מ שומר על מסמך המאשר כי הוא מוכן להיבדק בפוליגרף אם יתבקש לכך. בהמשך, עם הסתבכות הגרסאות שלו, הוא שכר את שירותיו של פרקליט אזרחי, אשר ייעץ לו לא לעשות כן. התיק מציין מספר חילופי דברים בין החוקרים למח”ט ולפרקליט האזרחי, שבסופם מחליט שומר שלא לעבור בדיקה שכזו. זוהי אמנם זכותו, אך אפשר לתהות מדוע קצין בכיר בצה”ל בוחר להתנהל בצורה כזו.

סימני השאלה שנשארו

באפריל 2016 החליט הפרקליט הצבאי הראשי לסגור את התיק ללא העמדה לדין של אל”מ ישראל שומר. לטענת של הפצ”ר ביצוע נוהל מעצר חשוד היה מוצדק, והירי הקטלני נבע משגיאה מקצועית, כלומר הירי כוונו לרגליים אך פגעו בגב ובראש בטעות. זאת, לטענתו, מכיוון שאל”מ שומר ירה תוך כדי ריצה ולא בין כוונות. הוא כלל לא התייחס לעובדה כי המח”ט הפקיר את אל-כסבה.

זאת קביעה לא סבירה. ראשית, הפצ”ר החליט ששומר ביצע נוהל מעצר חשוד, למרות שהסרטון והעדות של ד’ מצביעות על ההפך. שנית, אם אכן מדובר ב”שגיאה”, הרי שכאשר מדובר במפקד חטיבה המכיר היטב את הפקודות הרי שזה נופל בקלות להגדרה של רשלנות ברמה הפלילית. הוא לא ירה באוויר, הוא לא ירה בין כוונות, הוא פספס פעם אחת, ומיד ביצע את אותה טעות כביכול שוב. זו לא התנהגות של אדם סביר, גם בסיטואציה קשה. הסתירות בעדותו של שומר מרמזות שגם הוא הבין זאת.

שומר, ככל הנראה בעצת עורך דינו, דוחף את החוקרים בחקירתו לקבוע שמדובר ב”שגיאה מקצועית”. הוא ניסה לעצור את הנער, אך “פספס” וירה שני קליעים בגבו ובצווארו. “אני לא התכוונתי להרוג את הפלסטיני”, הוא אומר בעדותו האחרונה, שנגבתה בחודש אוקטובר. “אני לא בן אדם נקמן… לא התכוונתי להרוג אותו, שגיתי מקצועית, לא התרשלתי. חיילים במצבים מבצעיים עושים שגיאות, עושים טעויות. כל עוד זו לא טעות מכוונת, כל עוד זו טעות מקצועית, אנחנו צריכים לגבות אותם”. זוהי קביעה לא נכונה בעליל, אך בצורה מתמיהה הפצ”ר מאמץ אותה.

אכיפה בררנית – בין שומר לאזריה

בסיכום ההגנה במשפטו של אלאור אזריה נכתב כי “דוגמה אחת מהחלטת הפצ”ר היא אלוף משנה שומר. ראינו כי במקרה הזה היה מי ששמר על אלוף משנה שומר, ולא סתם שמר עליו עד כדי כך שהוא אפילו לא הורה להעמיד אותו לדין משמעתי”. בעדותו במשפט אלאור אזריה אמר על כך האלוף (במיל) דן ביטון: “יש את הסכנה הוודאית והפוטנציאלית. הרמה הבאה היא גביית המחיר. אני נגד גביית מחיר גם נגד טרור. מקרה שומר הוא בדיוק המקרה של גביית מחיר”. כשיצא מעדותו סיפר ביטון כי ביקש לעיין בתיק המצ”ח של חקירת שומר וסורב.

שני המקרים לא זהים לחלוטין. מעשיו של אזריה נעשו ביישוב דעת 11 דקות לאחר מעשה הדקירה, כאשר גמלה בליבו החלטה להמית, ושומר עשה זאת בעידנא דרתיחא. ועדיין, בוודאי שקווי הדמיון במעשים, בתוצאותיהם הקטלניות, ובגרסאות השקריות – היו צריכים להספיק כדי שתיק ההרג של אל-כסבה שהוצג כאן לכל הפחות יימסר לידי הסניגורים של אזריה, כדי שיוכלו לספק לו הגנה טובה יותר. הטיפול המשפטי השונה מאוד להם שקיבלו סמל אזריה ואל”מ שומר, בין אם נבע מכך שאזריה הוא חייל זוטר ושומר מפקד בכיר ובין אם מסיבות אחרות, מטריד. ייתכן כי לכל הפחות גינוי למעשיו של של אל”מ שומר, לעומת הגיבוי שקיבל בפועל מפוליטיקאים וקצינים בכירים, היה מונע את הירי של אזריה.

דובר צה”ל מתחמק

“מממצאי החקירה עולה כי אל”מ שומר ביצע את הירי תוך כדי תנועה ולא במצב סטטי. כתוצאה מכך, הירי לא היה מדויק וגרם למותו של הפלסטינאי. הפצ”ר מצא כי עצם ביצוע הירי במסגרת נוהל מעצר חשוד היה מוצדק בנסיבות העניין, ונועד להביא למעצר מיידה הסלע. עוד נמצא, כי הירי שלא במצב סטטי היה בגדר שגיאה מקצועית באופן ביצוע הירי, אך כזו שנעשתה בנסיבות מבצעיות מובהקות. בראיית פצ”ר אירוע הירי לא חצה את הרף הפלילי ואינו מצדיק נקיטת הליכים משפטיים נגד הקצין”.

התגובה של דו”צ היא כללית ומתעלמת מהשאלות הרבות שהעלנו כאן ושנשלחו אליהם. הם כנראה יודעים למה.