רישיון להרוג

מאז חודש ינואר 2009 הרגו כוחות ישראלים חמושים מעל 3,000 בני אדם. רוב ההרוגים היו אזרחים, רבים מהם קטינים, ולמרות זאת אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת את כתבי האישום שהוגשו נגד חיילים ושוטרים ישראלים בקשר להריגות הללו.

בסדרה "רישיון להרוג" אנחנו מביאים ניתוח של חקירות מצ"ח שהמשותף לכולן הוא: פלסטיני נהרג, שמו של האדם שהרג אותו ידוע, אך הוא עדיין לא מואשם בדבר.

המסמכים שהגיעו לידינו עברו דרך הצנזורה הצבאית. נמחקו מהם שמות החיילים וחלק משמות המקומות בהם התבצעו פשעיהם. הרשימה הזו לא נכתבת כדי לרדוף את אלה שהרגו. נכון, אם לא היה מדובר בקורבן פלסטיני הם היו יכולים לבלות שנים רבות מאחורי סורג ובריח, אלא שהאשמה האמיתית מונחת לפתח המנגנון. המהות אינה החייל הבודד, אלא השיטה שמאפשרת לכוחות הביטחון לחקור ולזכות את עצמם פעם אחר פעם, בעוד ערימת הגופות שהם מותירים אחריהם רק הולכת וגדלה.

במנגנון זה, ששותפים לו המשטרה הצבאית החוקרת והפרקליטות הצבאית, מתמצה היכולת של המשטר הצבאי בגדה להחביא את ההרג המסיבי של פלסטינים חפים מפשע. "ההליך ההוגן" הוא מצג שווא – תאטרון אבסורד שמכשיר את ההרג הבא. המסקנה היא אחת: חקירת מקרי הרג של פלסטינים, כמו גם הסמכות להעמיד לדין את החשודים, אינה יכולה להישאר בידיו של הארגון שביצע את ההרג.

הסדרה "רישיון להרוג" נכתבת על ידי ג'ון בראון ונעם רותם, ופורסמה בעבר במגזין "שיחה מקומית".